<h1>שבלי הלקט סימן ע"ח</h1>
<h2>דף לט:</h2>
ומצות הקוראין בתורה להעמיד תורגמן לתרגם מה שהן קורין כדי להשמיע לנשים ולעמי הארץ, כדכת' (נחמיה ח', ח') ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא. ואמר מר ויקראו בספר תורת האלהים, זה מקרא, מפורש, זה תרגום. אמר ר' שמעון בן פזי [ברכות מ"ה ע"א] אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא בתורה. מאי טעמא דכתיב (שמות י"ט, י"ט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול, שאין תל' לומ' בקול, ומה תל' לומ' בקול, בקולו של משה. ואין הקורא רשאי להגביה קולו יותר מן המתרגם. ואם אין המתרגם יכול להגביה קולו ימעיך הקורא קולו ויקרא. אמר ר' זירא אמר רב חסדא [סוטה ל"ט ע"ב] אין הקורא רשאי לקרוא בתורה עד שיכלה אמן מפי העונין. ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה פסוק מפי הקורא. ואין הקורא רשאי להתחיל פסוק אחר, עד שיכלה פסוק מפי המתרגם. אמר עולה [מגילה ל"ב ע"א] מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע לתורגמן כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה. ירושלמי [מגילה פ"ד ה"א] ר' שמואל בר יצחק עאל לבי כנישתא חמא חד בר נש דמתרגם סמיך לעמודא, אמר ליה אסיר לך, כשם שניתנה באימה, כך אנו צריכין לנהוג בה אימה. אמר ר' חגיי, ר' שמואל בר רב יצחק עאל לבי כנישתא חמא חזנא קאי וקא מתרגם ולא קאי בר נש תחותוי, פי' שהקורא הוא היה מתרגם, אמר ליה אסיר לך, כשם שניתנה על ידי סרסור, כך אנו צריכין לנהוג בה. עאל ר' יצחק בן פזי עבדה שאלה, אנכי עמד בין יי' וביניכם (דברים ה', ה'). אמר ר' חגיי ר' שמואל בר רב יצחק עאל לבי כנישתא, חמא חד סופר מושיט תרגומא מגו ספרא, אמר ליה אסיר לך, דברים שנאמרו בפה בפה, ושבכתב בכתב. תוספתא [מגילה פ"ג] קטן מתרגם על ידי גדול, אבל אין כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן שנ' (שמות ז', א') ואהרן אחיך יהיה נביאך. ואסור להיות בתורה שנים קורין או שנים מתרגמין יחד. והחזן המסייע לקורא ימעיך קולו מעט מן הקורא. וכל הנך פרשיות שאמרו רבותינו שאין מתרגמין לא אמרו אלא בציבור, אבל ביחיד מתרגמין. וכן נמצאו מתורגמין בתרגום שלתורה ושלנביאים חוץ מברכת כהנים שאינו מיתרגם לא ביחיד ולא בציבור דמשום ישא הוא וכבודו שלמקום הוא. כן פירשו הגאונים ז"ל. מצאתי בשם רב האי גאון זצ"ל ששאלתם חובה היא לתרגם בבית הכנסת על הקורא בספר תורה ועל ההפטרה אי לא. ודאי מצוה היא. תחילה, כי היא הלכה ירושה מימות הנביאים ועד עכשיו, שכן כת' (נחמיה ח', ח') ויקראו בספר תורת האלהים מפורש, ואמרו חכמ' [מגילה ג' ע"א] מפורש, זה תרגום. ועוד, כי פירשו רבותינו ז"ל חוקי המתרגמין, דתנן [מגילה כ"ה ע"א] מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם כול', וכן חוקי תרגום שלנביאים בציבור, שהיא ההפטרה, דתנן [מגילה כ"ג ע"ב] הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים ולא יקרא לתורגמן יותר מפסוק אחד ובנביא שלשה. הא למדת שמצוה לתרגם. ונראה למורי ר' יהודה אחי שיני נר"ו שהלעז שלנו הוא במקום תרגום שלהן, שהתרגום ארמי הוא היה הלעז שלהן. ובשם רב נטרונאי גאון זצ"ל מצאתי אילו שאין מתרגמין ואומרים אין אנו צריכין לתרגם תרגום דרבנן אלא בלשון שלנו, בלעז שהציבור מבינין בו, אין יוצאין ידי חובתן. מאי טעמא דהדין תרגום על קראי אסמכוה רבנן, דאמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל מאי דכת' ויקראו בספר תורת האלהים וגו', ויקראו, זה מקרא, מפורש, זה תרגום, ושום שכל, אילו הפסוקין. וכיון דכן הוא לא איפשר דלא מתרגמינן בהדין תרגום דרבנן. ואם יש מקום שרוצין לפרש להם, יעמוד אחר, חוץ מהמתרגם, ויפרש להם כלשונם. ודעתי נוטה אחר דברי מורי ר' יהודה אחי שיני, שכל עיקרו שלתרגום אינו אלא לפרש דברי תורה לנשים ולעמי הארץ שאינם מבינין בלשון הקודש. תדע שכן הוא, שהרי כמה פרשיות אין מתרגמין אותן, כדאיתא במגילה [מגילה כ"ה ע"א]. מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם, מעשה עגל השיני נקרא ולא מיתרגם, ברכת כהנים נקרא ולא מתרגם. והטעם שאין מתרגמין אותן כדי שלא יבינו נשים ועמי הארץ, לפי שיש בהן דברים לא יבינו פירושן, או דברים שיש בפירושן גנאי ליחיד או לציבור, ובכיוצא בזה נאמר (משלי כ"ה, ב') כבוד אלהים הסתר דבר. וזהו שאמרנו ויקראו בספר תורת האלהים מפורש, ויקראו, זה מקרא, מפורש, זה תרגום, שאחר שקראו בתורה בלשון עברית פירשו בלשון ארמית, שהוא היה הלעז שלהן להבין לנשים ולעמי הארץ שלא היו מבינין בלשון קודש, כדכת' (נחמיה י"ג, כ"ד) ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וגו'. וכן פירש רבינו שלמה זצ"ל בפרק הקורא את המגילה עומד ויושב, שהתרגום אינו אלא להשמיע לנשים ולעמי הארץ שאינן מכירים לשון הקודש. והתרגום הוא לעז הבבליים. ובפסיקתא שקורין תמניא אפי כת' אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו (הושע ח', י"ב) אמר הקב"ה בדעתי היה ליתן להן לישראל אף התרגום בכתב שהוא גופי תורה, אלא שאמרתי אם כן יהיו דברי תורה נחשבין כמו שניתנו לזרים, מעתה יבא ארמי אחד, או כושי אחד, או מצרי אחד, שמכיר בלשון ארמית ויהא קורא בו, ונמצאו סתרי תורה גלויים למי שלא קיים אפילו אות אחת ממנה מימיו, לפיכך לא כתבתי אותה אלא בלשון הקודש שאין כל אומה ולשון מכירין בו אלא ישראל. הא למדת מיכן שהתרגום הוא הלעז שלהם. ויש מפרשין שבירושלם היו מספרין כמו כן בלשון ארמית. ויראי שמים יצאו את כולן לתרגם בלשון ארמית ולפרש בלעז שלהן איש איש כלשונו.
